<h1>ספר החינוך מצוה תקס"ג</h1>
<h2>דף עו:</h2>
שלא להרחיק זרע עשו אחר שיתגיירו, כלומר שלא נמנע מהתחתן עמהם שאין בהם איסור כמו בעמון ומואב אלא מותרין הם אחר שני דורות, ועל זה נאמר [דברים כ"ג] לא תתעב אדומי כי אחיך הוא וגו' בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי', ודור שלישי הוא בן בנו של הגר, ואמרו זכרונם לברכה [יבמות ע"ח ע"א] שמצרית מעוברת שנתגיירה בעודה מעוברת בנה הוא נקרא שני אף על פי שהורתו בעוד שהאם מצרית. שורש המצוה נגלה, כי הוא להודיענו שלא נתנהג באיסור עם זרע אדום ולא נרחיקם בקל וחומר מבני עמון לומר עמון ומואב בשביל פעם אחת שלא קדמו אותנו בלחם ובמים הרחיקנו האל מהם, אדומיים ומצריים שצערו את ישראל כמה על אחת כמה וכמה, על כן באתנו האזהרה עליהם שלא להמנע מהתחתן בם, כי השעבודין ששעבדו הם בנו גזירת השם היא עלינו ואין לנו לקבוע עליהם שנאה בלבבינו על כך ואחינו יקראו בהתגיירם ובואם לחסות תחת כנפי השכינה, ובעמון ומואב טעם אחר על שנאתן, והוא ענין הנבלה הגדולה אשר מצאו את לבבם לעשות, הכל כמו שכתבתי למעלה בסמוך [מצוה תקס"א]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה מצרי שנשא מצרית ונתגיירו בעודה מעוברת הולד שני, שנאמר בנים אשר יולדו להם וגומר, הכתוב תלאן בלידה, וגר עמוני שנשא מצרית הולד עמוני, גר מצרי שנשא עמונית הולד מצרי. זה הכלל באומות לבדם הלך אחר הזכר, וכמו שמצאנו שנתייחסו בכתוב אחר הזכרים, שנאמר [מלכים ב' כ'] בלאדן בן בלאדן, נתגיירו הלך אחר הפחות. ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שמיני מיבמות ובסוף קדושין. ונוהג איסור זה שנמנענו מהרחיקם אחר שנתגיירו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה והסכים בדעתו שלא להתחתן בם אפילו אחר שני דורות מצד שהיצר לישראל או מצד שקבע בלבבו שנאה עמהם מפני שבאו מאומה אחרת עבר על לאו זה, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
